נולד בגאליציה ועלה לארץ-ישראל כדי להשתתף בבנייתה ובהתיישבות בה. היה צנום וכחוש, ועם זאת מסודר ונקי, חרוץ ואחראי. זמן מה שימש כמזכיר בבית הספר החקלאי בפתח-תקוה וגם עבד כפועל במשקי האיכרים שבאזור. בשנת 1917 אירע שאיכרי פתח-תקוה לא יכלו לשלם לפועלים את שכר עבודתם ואלה יצאו להפגין ולתבוע את פרנסתם מאת חברי "הוועד החקלאי". כעבור זמן תבעו התורכים להסגיר לידיהם את שומרי המושבה. והזדמנות זו נוצלה על ידי הוועד להיפרע מן הפועלים ושמותיהם נמסרו למשטרה התורכית. אז החליט המרכז החקלאי של פועלי יהודה שיימסרו לידי התורכים עשרה אנשים נתיני אוסטריה מתוך תקווה שהללו יזכו ליחס נאות יותר. כך התנדב גם יצחק להצטרף לחבורה. כשביקשו מכריו למנוע ממנו להסגיר עצמו לידי התורכים אמר להם: "באשר ילכו חברי אלך גם אני".

באוקטובר 1917 הועבר על-ידי התורכים לכלא בדמשק ושם עונה קשות. יצחק נפטר בבית הכלא והובא למנוחת עולמים בבית העלמין היהודי בדמשק.

על שמו ועל שם שני חבריו - שמואל שטרייפלר ומנחם גרויליך נקרא הקיבוץ גבעת השלושה. שמו הונצח בספרים ספר "תולדות ההגנה", "ברוח ובחיל", "ההגנה בפתח תקוה", "העלייה השניה" ורשימה על דמותו פורסמה בספר "ציונים עלי דרך". הפסלת בתיה לישנסקי עיצבה את פסל השלושה שהוצב בקיבוץ עינת לזכר יצחק וחבריו.